• ראשי
  • פוסטים
  • על המתח בין זכויות יסוד, נטל רדום, ו'אמצעי מחייה סבירים'

על המתח בין זכויות יסוד, נטל רדום, ו'אמצעי מחייה סבירים'

תפיסת רכוש בהליך פלילי הנה פרקטיקה מקובלת כאשר המדינה מבקשת, את חילוטו של אותו רכוש בסוף ההליך הפלילי

זכות הקניין זכתה במשפט ישראלי למעמד מיוחד, מעמד חוקתי המעוגן במסגרת סעיף 3 לחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: 'חוק היסוד').

חוק היסוד קובע כי פגיעה בזכות זו אפשרית אך ורק: " …בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו… " (סעיף 8 לחוק היסוד).

תפיסת רכוש בהליך פלילי (להלן: 'סעד זמני') הנה פרקטיקה מקובלת כאשר המדינה מבקשת, או מתכוונת לבקש, את חילוטו של אותו רכוש בסוף ההליך הפלילי.

הסעד הזמני והחילוט הסופי קיימים במשפט הישראלי מכוחם של שלושה חוקים עיקריים: פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, וחוק איסור חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

בית המשפט העליון התייחס, לא אחת, למתח הקיים בין זכות הקניין לתפיסת רכוש המיועד לחילוט, טרם החלטה סופית בבקשת החילוט, וקבע כי: "בהינתן זכות הקניין של הנאשם ברכושו, נדרש לערוך איזון ראוי בינה לבין האינטרס הציבורי שבהבטחת החילוט בסופו של ההליך הפלילי, ובשלב הסעד הזמני יש לנקוט זהירות ומידתיות בקביעת היקף החילוט" (ראה ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל).

מבחינה עניינית, נקבע כי הפרוצדורה הקבועה בתקנות הסמים המסוכנים תחול על כלל החוקים המוזכרים לעיל (ראה בש"פ 4118/14 גנה נ' מדינת ישראל), לרבות על שלבים מקדמיים של תפיסת רכוש באופן זמני טרם הגשת כתב אישום או הכרעה בבקשת חילוט באופן סופי (ראה בש"פ 6159/01 יונס אבו עמר נ' מדינת ישראל).

הזכות ל'אמצעי מחיה סבירים' (הרלוונטית לכלל החוקים שאוזכרו לעיל) לחשוד/נאשם ולבני משפחתו מעוגנת בסעיף 36ג.(ב) לפקודת הסמים, ומטרתה לאפשר 'אמצעי מחיה סבירים' כתנאי לחילוט רכוש, גם בשלב תפיסת הרכוש וטרם החלטה בחילוט הסופי.

אין חולק כי הנטל להוכיח כי חילוט הרכוש (ותפיסתו) לא ימנע מבעל הרכוש ובני משפחתו הגרים עמו אמצעי מחיה סבירים מונח על כתפי התביעה (ראה ע"פ 170/07 מטיס נ' מדינת ישראל) ברם נטל זה, כך נקבע, הוא 'נטל רדום' – עד שיעיר אותו בעל הרכוש מתרדמתו, זאת מתוך נקודת מוצא כי לנאשם שנגדו מבוקש החילוט, יש אמצעי מחייה סבירים.

 

במשפט הפלילי הנחת עבודה מוכרת, בדבר כוחה ועוצמתה של המדינה ביחס לחשודים/נאשמים בהליך פלילי. הואיל ו'הכוחות' בהליך פלילי אינם שווים בעוצמתם, ניתנות לחשוד מספר זכויות שמטרתן לאזן את חוסר השוויון, ולהגן על זכויות יסוד כגון כבודו של אדם, חירותו, וגופו. בין זכויות אלו המוכרות ביותר הן זכות השתיקה, הזכות להימנע מהפללה עצמית, והזכות להיוועצות עם עורך דין.

יחד עם זאת, אותו 'נטל רדום' המוזכר לעיל, והזכות להעלות טענות בדבר 'העדר דמי מחיה סבירים', כתנאי לדיון בבקשה לקבלת 'דמי סבירים', אינו בגדר נתון שמובא לידיעתו של חשוד ובוודאי שאינו מובא לידיעת בני משפחתו.

פועל יוצא מכך, שהגשת בקשה לקבלת 'דמי מחיה סבירים', מתרחשת פרק זמן לא מבוטל לאחר 'תפיסת' כלל רכושו של החשוד ובני משפחתו, עת מתגלה לחשוד ולבני משפחתו הפרוצדורה הנדרשת, הכוללת הגשת תצהירים מגובים במסמכים נלווים התומכים בבקשה.

מדובר בפרוצדורה נוקשה, מורכבת, ארוכה, וקשה עד בלתי אפשרי לצלוח אותה ללא ייצוג משפטי. בכל אותו פרק זמן ארוך, כאשר המדינה מודעת היטב לפרוצדורה הנדרשת לקבלת 'דמי מחיה סבירים', אך אינה מיידעת את החשוד ובני משפחתו בכך, מכיוון ש"החוק לא מחייב", נגרמת פגיעה קשה בזכות הקניין ובכבוד האדם של החשוד ובני משפחתו.

כל זאת למה? הואיל ונקודת המוצא כאמור בע"פ 170/07 מטיס המוזכר לעיל, לפיה לנאשם שנגדו מבוקש החילוט יש אמצעי מחייה סבירים נסתרת במציאות.

כמעט כל הבקשות לקבלת 'דמי מחיה סבירים' מתקבלות. פעמים רבות מדובר על בקשות שמתקבלות בהסכמת המדינה, כאשר המחלוקות היחידות נוגעות להיקף דמי המחיה ולא לעצם השאלה האם הם נדרשים אם לאו.

הפגיעה בזכות לקניין ובכבוד האדם של החשוד ובני משפחתו, עת הם נדרשים לחזר על הפתחים, לפנות לבני משפחה ומכרים, כדי לעבור את התקופה עד להחלטה בבקשתם ל'דמי מחיה סבירים', מוחלטת וברורה. פגיעה זו מיותרת וניתן למנוע אותה או למצער לצמצמה למינימום ההכרחי.

הלכה היא כי במסגרת הסעד הזמני יש לנקוט במידתיות וזהירות בפגיעה בקניינו של החשוד/נאשם (ראה ע"פ 80/19 המוזכר לעיל). פועל יוצא של מדיניות זו מחייב התנהלות אחרת של המדינה בקשר ל'דמי מחיה סבירים'.

 

טוב תעשה המדינה אם ברוח חוק היסוד, לאור מעמדה החוקתי של הזכות לקניין, נוכח ההיקף הגדל של תפיסות רכוש במטרה לחלטו, ומהיכרותה עם המציאות היומיומית של קבלת הבקשות ל'דמי מחיה סבירים', בסופו של יום בבית המשפט, תיידע את החשוד ובני משפחתו בהזדמנות הראשונה האפשרית על זכותם לבקש 'דמי סבירים', תוך שקילה מחדש של ההצדקה העומדת בבסיס ההגדרה של 'נטל רדום'.

טוב עוד יותר תעשה המדינה אם תימנע מראש מתפיסת כלל הרכוש של החשוד ובני משפחתו ותתיר בידיהם סכום כסף מסוים, בהתאם למדדים סטטיסטיים אובייקטיבים באשר להכנסות והוצאות של משק בית בישראל, שישמש אותם וישמור על כבודם עד להכרעה בבקשה לקבלת 'דמי מחיה סבירים'.

הליכה בתלם זה תפחית למינימום האפשרי את הפגיעה בחשוד/נאשם ובבני משפחתו תוך שמירה על זכויות היסוד של הם מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, תייצג נכונה את האינטרס הציבורי, ותביא לתוצאה נכונה וצודקת יותר.

שתפו:

מאמרים נוספים

A Latina Wife For Relationship

What does a Latin Woman for Marital life mean? The girl with the ideal spouse for a devoted, enjoying couple. Although many people have loving

פנו למערכת

הרשמו לניוזלטר

התראות

RSS

פייסבוק

תיק אישי

ניוזלטר

פודקאסט

שליחת כתבות

לפרוטוקול ביוטיוב

כל הזכויות שמורות לאתר "לפרוטוקול"

Powered by Impel